מאירי על בבא בתרא צ״ב

1 המוכר פירות וכו' כבר נכפל המאמר על חלק רביעי שבזאת המסכתא שהוא סובב בעניני המכירות בכל מה שראוי לדון בהם ובעניניהן ושאחד מעניני זה החלק הוא בדין טעות הנמצא במכירות על איזה צד נדון בו וכבר הותחל לבאר זה הענין בעצמו בפרק הספינה בענין יפות ונמצאו רעות וכו' והיתה הכונה בזה הפרק להשלים זה הענין ולבאר עוד ענינים אחרים שבדיני המכירה גם כן ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון להשלים זה הענין בפירות ר"ל בדיני טעות הנמצא במכירתן על איזה צד הוא מקח טעות מכל וכל ועל איזה צד המקח קיים אלא שחייב באחריות הפסידא ועל איזה צד יש לו לקבל ולמחול אותו טעות ואותה פסידא השני לבאר בו בדומה למה שכבר קדם באחד מעניני המכירה והוא מה שנכלל בכלל המכר ומה שלא נכלל בו והתעורר הנה בדומה לזה על מי שהתנה למכור מקום ופירט בו לאיזה דבר אלא שלא התנו על זה מדה ידועה וחלקו בשיעור המקום לבאר המדה הראויה לאותו דבר שהותנית המכירה עליו השלישי לבאר במי שאין יכול ליכנס בתוך שלו אלא דרך רשות חברו על איזה צד הוא יכול ליכנס ברשות חברו ועל איזה צד אינו נכנס וכן מי שהיו הרבים צריכים לעבור דרך רשותו אם הוא יכול למנוע להם דרך רשותו בנתינת דרך אחרת אם לאו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם:

2 והמשנה הראשונה ממנו תיוחד להתחיל בביאור החלק הראשון והוא שאמר המוכר פירות לחברו ולא צמחו אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן רשב"ג אומר זרעוני גנה שאינן נאכלין חייב באחריותן אמר הר"ם אפילו זרע פשתן שאין לוקחין אותו על הרוב אלא לזריעה והכל מודים שזרעוני גנה שאין נאכלין חייב באחריותן ויתן להם דמיהם בלבד ורשב"ג אומר הדמים וכל מה שהפסיד בשביל הזרע כאלו אמר חייב באחריות ההוצאה ואין הלכה כרשב"ג:

3 אמר המאירי המוכר פירות ר"ל בסתם ולא פירש לו אם לאכילה אם לזריעה והם פירות הראויים לשתיהם וכגון פולים ומיני קטניות ותבואות ודומיהם וזרען הלוקח ולא צמחו אינו חייב באחריותן ולא סוף דבר במה שהאכילה מצויה בו כזריעה אלא אפילו זרע פשתן שרוב בני אדם אין לוקחין אותו אלא לזריעה הואיל ומקצת בני אדם אוכלין אותו אף הוא אומר לו לאכילה מכרתים וכן בכל הדברים שאפשר שיוקחו לרפואה או לצבע או לאיזה דבר חוץ מן הזריעה ואפילו היה רוב ענינו לזריעה שאין הולכין בממון אחר הרוב ודין דמים מודיעין אין כאן שאין תוספת דמים מזו לזו בכדי שיבא הענין בהם לידי בחינה וכן אין בחינה מענין הלוקח אם הוא רגיל ליקח לזריעה או לאכילה שרוב בני אדם לוקחין לשתיהן ומ"מ אם הודיעו בשעת המקח שלזריעה הוא לוקחם חייב באחריותן כל שנתעכבה צמיחתם מחמת עצמם הא אם אירעה סבה מחודשת הראויה לעכב צמיחתן כגון ברד וכיוצא בו אין ספק שאין יכול לומר לו שמא אף בלא סבה זו היתה צמיחתן מתעכבת אלא תולין עכובן באותה סבה וצריך לעיין בשבירר זה לקות אותן הפירות הואיל ומ"מ זרען ואירעה סבה המפסידתן אף בלא לקות אם חייב באחריותן רשב"ג אומר מכר לו זרעוני גנה שאין נאכלין ר"ל אף לקצת בני אדם כגון זרע כרוב וכיוצא בהם וכן שאין נקחין לדבר אחר אלא לזריעה וזרען ולא צמחו חייב באחריותן ואף תנא קמא אינו חולק בזו ואין כאן אלא תוספת ביאור וכן צריך לעיין בזו אם אירעה סבה המפסידתן אם חייב באחריותן אם לאו:

4 ויתבאר בגמ' שכל שהוא חייב באחריותן אינו נותן לו אלא דמי זרע ולא דמי הוצאה שאין בהוצאה אלא דין גרמא ומ"מ נותן לו דמי זרע ואין יכול לומר החזר לי זרעי כמו שהיו ואני מחזיר לך את דמיך ומכאן למדו גאוני ספרד שהלוקח מקח מחברו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלונית למכרה שם ואחר הולכתו נמצא בה מום אין יכול לומר לו החזר לי סחורתי לכאן ואחזיר לך דמים אלא המוכר מיטפל להביא ממכרו או למכרה שם ואפילו אבד או נגנב אחר שהודיעו הרי הוא ברשות מוכר אבל אם לא הודיעו הולכתו למדינה אחרת והוליכה ונמצא בה מום הרי זה ברשות לוקח עד שיחזיר המקח במומו למוכר וכן כתבוה גדולי המחברים ואף גדולי המפרשים מודים בה אלא שאין להם ראיה מכאן מפני שהזרע אינו בר השבה שכבר נרקב ונפסד בקרקע מה שאין כן בשאר מקומות:

5 זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

6 המוכר שור לחברו ונמצא נגחן אם לחרישה לקחו הרי זה מקח טעות ואם לשחיטה לקחו אין כאן מקח טעות נסתפק הדבר אם לשחיטה אם לחרישה אומדין לברר את הענין לפי ענין האיש ולפי ענין דמי השור היה האיש רגיל ליקח לשתיהן וכן שהיו דמי מקח שוין לחרישה ולשחיטה ואין כאן בחינה באחת מאלו המוציא מחברו עליו הראיה שאין הולכין בממון אחר הרוב נתברר הדבר שמקח טעות הוא אלא שכבר הוציא זה מעותיו ואין לו במה לשלם אף הוא אומר לו זכה בשורך בשביל מעותיך ואין הלה יכול לומר לו טרח אתה ומכור הא אם יש לו מעות אי אפשר לו לסלקו בשורו שאין בעל חוב דוחה אצל מטלטלין בשיש לו מעות ויש חולקין בזו וכבר ביארנו ענין שמועה זו ומה שנתבלבלו קצת מפרשים בפירושה ובנסחאות שבה ובפסק היוצא ממנה בקמא פרק הפרה:

7 האשה שנתאלמנה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נשאתי ונמצאת כתובה שלי מאתים והוא אומר בגירושין אלמנה נשאתיך ובנתאלמנה היורשים אומרים אלמנה היתה כשנשאת לאבינו אם יש עדים שיצאתה בהינומא וראשה פרוע או שנעשו בה שאר מנהגות מאותן שנהגו אנשי אותה העיר לעשותן לבתולה לבד כתבתה מאתים ויש שואלין הרי יש לך להאמינו מתוך שיכול לומר פרעתי ופירשוה שאינו נאמן בכך הואיל ובמקום שאין כותבין כתבה הוא ואין שובר בידו שאם בנתגרשה הרי אמרו הוציאה גט ואין עמה כתבה גובה כתבתה ואף בנתארמלה הואיל ואין שובר בידו אינו נאמן ומ"מ באבדה כתבתה מיהא אין תירוץ זה מספיק אלא שעיקר הקושיא אינה שהרי אין אומרים מגו במקום עדים הואיל ויש עדים שיצאתה בהינומא ודאי בתולה היתה ואם אין לה עדים כתבתה מנה אלא שבנתגרשה כתבו גדולי המחברים שרשאה להשביעו על כך שבועת התורה שהרי יש כאן הודאת מקצת ולא יראה כן שהרי אין הטענה אלא במנה שני שהמנה שהוא מודה בו לא היתה הטענה עליו כלל וכן היא שנויה בתלמוד המערב ונסח לשונם כל עמא מודה שהוא חייב לה מנה והיא כתובעת לו מנה אחר ואינו מודה לה ואף גדולי המפרשים דוחים אותה מצד שהיא כפירת שעבוד קרקעות אלא שגאוני האחרונים קיימוה כדברי גדולי המחברים ואע"פ שהשטר כפירת שעבוד קרקעות היא לא הופקעה שבועה אלא בשטר שיכול לטרוף בו מן הלקוחות אבל כל שאין בידו שטר או שיש בידו ואין יכול לטרוף בו אין זה שעבוד קרקע שהרי לא נשתעבד לו גוף הקרקע לטרפו ללוקח ואם מפני שיכול לגבות מן הלוה אם כן אף מלוה על פה שעבוד קרקע וכן כתבוה חכמי ספרד בפרק יש נוחלין ודברים אלו דוקא במקום שאין כותבין כתבה אלא שסומכין על תנאי בית דין אבל מקום שכותבין כתבה אם אין שטר כתבה יוצא מתחת ידה אפילו תבעה ביום מיתת בעלה אין לה כלום ומ"מ אבדה כתבתה והם מודים שלא נפרעה הדין כן ודבר זה פירשוהו רוב מפרשים בבריא ובריא ר"ל שהוא טוען בבריא אלמנה נשאתיך או היורשים טוענין בבריא אלמנה נשאך אבינו וכגון שהם בני אשה אחרת או אף שהם בניה וטוענין בבריא כך אמר לנו אבא הא בבריא ושמא בריא דידה עדיף וכרבן גמליאל כמו שהתבאר במסכת כתבות וכן נראה לי שמאחר שצירף טענת היורשים עם טענת הבעל יראה שאף טענתם בבריא כטענת הבעל ויש חולקין לומר כן אף בבריא ושמא ובבריא ובריא מיהא כלם מודים שהבעל נאמן ואע"פ שרוב נשים בתולות נשאות אין הולכין בממון אחר הרוב להוציא מיד המוחזק ויש לתמוה לדעת המעמידה בבריא ושמא ולשטת גאוני ספרד שמעמידין אותה בדין שבועת מודה מקצת הרי היורשים מחוייבי שבועה שאין יכולין לישבע אלא שכבר ביארנו בפרק הבית שאין אומרים ביתומים מתוך שאין יכול לישבע וכו' הואיל ואין ריעות בטענתם:

8 המוכר עבד לחברו ונמצא גנב או קוביוסטוס ר"ל גונב נפשות וכן שנמצא גזלן וחטפן או זולל וסובא וכיוצא בדברים אלו הגיעו ואינו יכול לחזור ואפילו לא פרעו עדין כופין אותו לפרעו שסתם הדברים סבר וקביל שרוב עבדים כך הם ולא רוב דוקא שהרי אין הולכין בממון אחר הרוב להוציא ממון מיד המוחזק אלא שכל העבדים סתמן כך הוא והגיעו עד שיפרש הא אם נמצא ליסטים מזויין או מוכתב למלכות ליהרג אומר לו הרי שלך לפניך שהרי למיתה הוא עומד ויש מפרשים במוכתב למלכות שנכתב בפנקסו למלאכתו והרי תופשו כל עת שירצה למלאכתו וכן כל כיוצא בזה אפילו פרע מחזיר לו מעותיו ויש מפקפקים בה בקצת דברים וכבר ביארנום בראשון של קדושין: